יְשַׁעְיָהוּ ל״א · א׳

הוי. על הושע ועשרת השבטים היורדים מצרימה לעזרה אשר שלחו מלאכים אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י״ז:ד׳):

וַי דְנַחֲתִין לְמִצְרַיִם לְסָעִיד וְעַל סוּסְוָתָא מִסְתַּמְכִין וּמִתְרַחֲצִין עַל רְתִיכַיָא אֲרֵי סַגִיאִין וְעַל פָּרָשַׁיָא אֲרֵי תַקִיפִין לַחֲדָא וְלָא אִסְתְּמִיכוּ עַל מֵימַר קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל וְאוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ לָא תְבָעוּ:

הוי. כמו אוי, ליורדים מצרים שלא ראו זאת התשועה והלכו להנצל, ושם ימותו:

ולא שעו. שלא הרפו עצמם לבטוח בשם, מגזרת שעו מני (ישעיהו כ"ב ד'), והאומר כי שעו חסר נו"ן איננו נכון:

הוי. אמר הנביא יש להתאונן על הושע ועשרת השבטים:

היורדים למצרים. לבקש עזרה מול סנחריב:

ועל סוסים ישענו. בטחונם היה על הסוסים הקלים הבאים ממצרים:

על רכב כי רב. על המרכבות אשר רבו ועל מרבית הפרשים רוכבי הסוסים ולא שעו. לא פנו לבטוח על ה׳:

ישענו. ענין בטחון וסמיכה:

פרשים. הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה:

עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳):

ולא שעו. ולא פנו וכן ישעה האדם על עושהו (לעיל יז):