יְשַׁעְיָהוּ ל׳ · י״ד

וְתַבְרָהּ כְּתִבוּר מַן דַחֲסַף דְפַחְרָא דְמִדַקַק לָא בַחֲיָס וְלָא מִשְׁתְּכַח בְּדִיקוּקֵיהּ חֲסַף לְמֶחְתֵי גוּר מִמַבְעוֹר וּלְמִדְלַח מַיִין מִפְצִיר:

ושברה וגו' נבל. כלי יוצר:

לא יחמול. לכתותו:

לחתות אש. כמו יחתה (משלי ו' כ"ז), גחלים אתה חותה על ראשו [שם כ"ה כ"ב], והוא מפעלי הכפל:

ולחשוף. מגזרת מחשוף הלבן (בראשית ל' ל"ז) חשף יי את זרוע קדשו (ישעיהו נ"ב י'):

מגבא. מגזרת וגבאיו (יחזקאל מ"ז י"א) תרגם בור בארמית, וטעם לחשוף לגלות, כי המים הם בסתר, וזה הטעם על היורדים מצרים:

ושברה. ושבר החומה ההיא תהיה מכותת כשבר נבל מיוצר חרס אשר הוא כתות דק דק כי המכתת לא יחמול עליו מלכתתו כי טוב לו להחזירם לעפר לערבו בסיד לטוח הבתים והבורות:

ולא ימצא במכתתו. בהשברים הכתותים לא ימצא חרס גדול שיהיה ראוי לשאוב בו אש מן היקוד או לקחת בו מים מן הגבא וכאומר אם העון הזה הוא קטן בעיניכם מ״מ יהיה סיבה על כליון נפלא:

נבל. כן יקרא כד היוצר וכן ונבליהם ינפצו (ירמיה מ ח) יוצרים. אומן חרס נקרא יוצר:

כתות. ענין רציצה ושבירה לחתיכות רבות:

יחמול. ענין רחמנות במכתתו. בשבריו:

חרש. כמו חרס בסמ״ך:

לחתות. ענין לקיחת האש כמו גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כ״ה:כ״ב) ועש״ז יקרא הכלי שחותין בו האש בשם מחתה:

מיקוד. כן נקרא מקום הבערת אש כמו על מוקדה (ויקרא ו):

ולחשוף. ענין שאיבה כמו לחשוף חמשים פורה (חגי ב׳:ט״ז) מגבא. מקום כניסת מעט מים וכן בצאתו וגבאיו (יחזקאל מ״ז):