לָכֵ֗ן יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ הֶעָוֺ֣ן הַזֶּ֔ה כְּפֶ֣רֶץ נֹפֵ֔ל נִבְעֶ֖ה בְּחוֹמָ֣ה נִשְׂגָּבָ֑ה אֲשֶׁר־פִּתְאֹ֥ם לְפֶ֖תַע יָב֥וֹא שִׁבְרָֽהּ׃

בְּכֵן יְהֵי לְכוֹן חוֹבָא הָדֵין כִּכְרַךְ דַחֲרוֹב וְאִתְחַמַר כְּשׁוּר מַתְקַף דְבִתְכֵּיף שָׁלוּ יֵיתֵי תַּבְרֵיהּ:

לכן. טע' ותבטחו בממון שתתנו למלך אשור ולא יבוא, העון הזה, ישחתכם:

כפרץ [נפל נבעה]. כמגדל נופל או דבר נבעה, והוא מטעם נפוח מגזרת אבעבועות (שמות ט' ט') או יהיה נבעה תואר פרץ:

פתע גם פתאום קרובים. כטעם אדמת עפר:

העון הזה. הסרת הבטחון מה׳ וההשענה במצרים:

כפרץ נופל. כפרץ של חומה שנפל קצת ממנה וכמקום נפוח כעין אבעבועות הנמצא בחומה מקלקול הגשמים שהנה עם כי הפרצה או הנפוח היא בקצה החומה ובנין החומה היא חזקה עכ״ז תשבר ותפול כל החומה פתאום בעבור זה:

כפרץ. ענין שבירה:

נבעה. מל׳ אבעבועות וכן מים תבעה אש (לקמן ס״ד):

נשגבה. חזקה:

לפתע. כמו בפתע וכן ישבת לכסא (תהלים מ) ומשפטו בכסא וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב):