יִשָּׂא֩ בַיּ֨וֹם הַה֤וּא ׀ לֵאמֹר֙ לֹא־אֶהְיֶ֣ה חֹבֵ֔שׁ וּבְבֵיתִ֕י אֵ֥ין לֶ֖חֶם וְאֵ֣ין שִׂמְלָ֑ה לֹ֥א תְשִׂימֻ֖נִי קְצִ֥ין עָֽם׃

יְתִיב בְּעִדָנָא הַהִיא לְמֵימָר לֵית אֲנָא כָשַׁר לְמֶהֱוֶי רֵישׁ וּבְבֵיתִי לֵית מָה דְאֵיכוּל וְלֵית מָה דְאִתְכַּסֵי לָא תְמַנוּנִי רַב בְּרֵישׁ כָּל עַמָא:

ישא. ישבע, כמו לא תשא את שם יי' (שמות כ' ז'):

חובש. כמו חובש מכה, והטעם עור וכת' יורש עצר (שופטים י"ח י"ז):

ואין שמלה. אפילו לנפשי:

ישא. והוא ישיב לומר בשבועה לא אהיה מושל החובש את המחויב במאסר כי אינני ראוי למשול:

ובביתי. ר״ל אף שאני מתראה בחוץ לבוש מלבושי פאר אבל בביתי אין כל ואין שעתי מצלחת למשול:

ישא. ענין שבועה כמו לא תשא (שמות כ):

חובש. ענין מאסר כלא כמו חבוש בטמון (איוב מ):