כִּי־יִתְפֹּ֨שׂ אִ֤ישׁ בְּאָחִיו֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו שִׂמְלָ֣ה לְכָ֔ה קָצִ֖ין תִּֽהְיֶה־לָּ֑נוּ וְהַמַּכְשֵׁלָ֥ה הַזֹּ֖את תַּ֥חַת יָדֶֽךָ׃

אֲרֵי יֵחוֹד גְבַר בַּאֲחוֹהִי מִזַרְעֲיַת בֵּית אֲבוּהִי לְמֵימַר כְּסוּ אִית לָךְ רַב תְּהֵא עֲלָנָא וּמַגְבִּיתָא הָדָא תְּהֵא תְּחוֹת יְדָךְ:

כי. בית אביו. משפחתו:

שמלה לכה. אף על כי שהוא בה"א הוא כמו חביריו והטעם לא נבקש ממך שתתן לנו שמלה:

והמכשלה. הטעם על ירושלם, וכן כתוב כי כשלה (ה' ח') כדרך בן אדם שידבר כן בעת הכעס:

כי יתפוש. כאשר יתפוש איש באחיו ולא אחיו ממש אלא הקרוב אליו מבית אביו ויאמר לו הלא יש לך שמלה ר״ל הלא אתה מלובש מלבושי פאר ושעתך מצלחת ויהיו דבריך מקובלים לזאת תהא לנו קצין ולראש:

והמכשלה הזאת. מה שאנו נכשלים איש ברעת רעהו תהיה תחת יד ממשלתך ר״ל אתה תסיר המכשול בכח הזרוע:

יתפוש. ענין אחיזה:

שמלה. ענין מלבוש:

לכה. כמו לך:

קצין. שר: