(מלכם) [מַה־לָּכֶם֙] תְּדַכְּא֣וּ עַמִּ֔י וּפְנֵ֥י עֲנִיִּ֖ים תִּטְחָ֑נוּ נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃ {ס}

מַה לְכוֹן דְאַתּוּן מְמַסְכְּנִין יַת עַמִי וְאַפֵּי חֲשִׁיכַיָא מְבַלִין אַתּוּן וּמַיְתִין בְּדִינֵיהוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת:

מלכם. דגשות הלמ"ד בעבור חסרון ה"א מה, והם שתי מלות כמו מזה בידך [שם ד' ב']:

תטחנו. כמו תשחקו, דרך משל על הקלון והבזיון:

מה לכם. ר״ל מדוע תדכאון את עמי ומדוע תטחנו פני עניים: