מֵעִ֨ם יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה׃

מִן קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת תִּתְפַּקֵיד בְּרַעַם וּבְזִיעַ וְקַל סַגִי בְּעַלְעוֹל וּבְרוּחַ וְשַׁלְהוֹבֵי אֶשָׁא דִמְשֵׁיצַיָא:

מעם יי [תפקד]. תהיה זאת הפקידה על הצרים:

ברעם. בגלגל:

ברעש. בארץ:

[וקול וגו']. ובקול גדול בסופה וסערה עם להב אש, הטעם על צאת המלאך על מחנה אשור להכחידו:

מעם ה׳. מאת המקום תבוא עליהם הפקודה הזאת ברעם וברעש וכו׳ והמשיל הכאת המלאך בהם לרעם ורעש וכו׳:

ולהב אש אוכלה. כאלו שרפה בהם להבת אש:

תפקד. ענין השגחת הבאת הפורעניות וכן באו ימי הפקודה (הושע ט):

סופה וסערה. רוחות חזקות:

ולהב. שלהבת:

אוכלה. שורפת: