הַ֨פְכְּכֶ֔ם אִם־כְּחֹ֥מֶר הַיֹּצֵ֖ר יֵחָשֵׁ֑ב כִּֽי־יֹאמַ֨ר מַעֲשֶׂ֤ה לְעֹשֵׂ֙הוּ֙ לֹ֣א עָשָׂ֔נִי וְיֵ֛צֶר אָמַ֥ר לְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א הֵבִֽין׃

הַלְמֶהְפַּךְ עוֹבָדֵיכוֹן אַתּוּן בָּעָן הָא כְמָא דְטִינָא בְּיַד פָּחֲרָא כֵּן אַתּוּן חֲשִׁיבִין קֳדָמַי הַאֶפְשַׁר דְיֵימַר טִינָא לְעָבְדֵיהּ לָא עֲבַדְתָּנִי וּבִרְיְתָא דְתֵימַר לְבָרָהָא לָא חַכֵּימְתָּא לִי:

הפככם. והנה הפך האמת:

אם כחומר היוצר יחשב. האדם:

ויצר. מגזרת יוצר אמר בעבור יוצרו לא יבין, והנה הלמ"ד כלמ"ד אמרי לי (בראשית כ' א'):

הפככם. תהפוכות שלכם באמת כמו החומר של היוצר כן יחשב הפככם אלי ר״ל כמו שהיוצר יודע מה בחומר כן נגלה אלי כל מחשבותיכם:

כי יאמר. שמא יאמר דבר הנעשה על מי שעשה אותו הנה הוא לא עשני:

ויצר. וכי הכלי הנעשה מהיוצר יאמר על היוצר הוא לא הבין יצירת מלאכתי ור״ל כמו שאין זאת כן אין נעלם ממני מחשבותיכם:

הפככם. מל׳ הפוך ור״ל הפך היושר:

אם. באמת וכן ואם בריאה יברא ה׳ (במדבר ט״ז:ל׳):

כחומר. כטיט:

היוצר. כן נקרא אומן חרס:

כי יאמר. שמא יאמר:

לעושהו. על עושהו וכן אמרי לי אחי (בראשית יג) והדומים:

ויצר. הכלי הנעשה מיוצר חרס:

הבין. מל׳ בינה: