יְשַׁעְיָהוּ כ״ט · א׳

הוי אריאל. ת"י מדבחא דה' ואף יחזקאל קראו כן שנא' (יחזקאל מ״ג:ט״ז) והאריאל שתים עשרה ע"ש אש של מעלה שהיתה רובצת כארי על גבי המזבח כמו ששנינו בסדר יומא ורבותינו פירשו על ההיכל שהיה צר מאחוריו ורחב מלפניו:

וַי מַדְבְּחָא מַדְבְּחָא דִבְנֵי בְקַרְתָּא דִי שְׁרָא בָהּ דָוִד מִן קֳדָם כְּנִישַׁת מַשִׁרְיָן דְמִתְכַּנְשִׁין עֲלָהּ שְׁנָא בִשְׁנָא בִּדְחַגִין יִבְטְלוּן:

הוי אריאל. יש אומר כי נקראת ירושלם כן על שם המזבח, כמו וההראל, והאריאל (יחזקאל מ"ג ט"ו וט"ז), כי אותיות יהו"א מתחלפות, ויש אומרים שנקראת כן בעבור שמזלה אריה, וזה רחוק:

קרית. סמוך ויחסר מלת אמת או הדומה לה:

[חנה דוד]. שחנה שם דוד, או כך דרך הלשון לסמוך אל פועל עבר, כמו בראשית (בראשית א' א') תחלת דבר יי (הושע א' ב'):

ספו שנה. הוסיפו שנה, כמו לספות עוד (במדבר ל"ב י"ד):

וחגים הם העולות:

ינקופו. פועל עומד, והטעם שיפסקו העולות, או יהיה פועל יוצא ותחסר מלת הנוקפים , כמו ויאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'):

הוי אריאל. אמר הנביא יש להתאונן על המזבח העומד בהעיר אשר שכן שם דוד:

ספו וכו׳. כי מעולם לא לן אדם בירושלים ועון בידו כי תמיד השחר כפר על עוונות הלילה ותמיד של בין הערבים כפר על עוונות היום אבל מעתה יתוספו עוונות שנה זו על עונות שנה שעברה כי הקרבנות יכרתו ואינם להתכפר:

אריאל. המזבח נקרא אריאל וכן קראו יחזקאל כמ״ש והאריאל שתים עשרה אורך (יחזקאל מ״ג:ט״ז) ונקרא כן ע״ש שירד עליו האש מהאל מן השמים ורבצה עליו כארי וכפל המל׳ כדרך הנוהם וצועק כמו מעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט):

קרית. עיר:

חנה. שכן:

ספו. מלשון תוספת:

חגים. כן יקראו הקרבנות על כי רובם באים בחג וכן אסרו חג (תהלים קיח):

ינקופו. ענין כריתה וחתוך כמו ונקף סבכי היער (לעיל י):