וְגַם־אֵ֙לֶּה֙ בַּיַּ֣יִן שָׁג֔וּ וּבַשֵּׁכָ֖ר תָּע֑וּ כֹּהֵ֣ן וְנָבִיא֩ שָׁג֨וּ בַשֵּׁכָ֜ר נִבְלְע֣וּ מִן־הַיַּ֗יִן תָּעוּ֙ מִן־הַשֵּׁכָ֔ר שָׁגוּ֙ בָּרֹאֶ֔ה פָּק֖וּ פְּלִילִיָּֽה׃

וְאַף אִלֵין בְּחַמְרָא רְווֹ וּבְעַתִּיקָא אִסְתַּלְעֲמוּ כַהֲנָא וְסָפַּר רְווֹ מִן עַתִּיק אִסְתַּלְעֲמוּ מִן חֲמַר טְעוֹ מִן עַתִּיק אִתְפְּנִיאוּ בָּתַר מֵיכַל בְּסִיס טְעוֹ דַיָנְהָא:

וגם [אלה]. יש מאנשי יהודה:

כהן. שהוא המורה וכן הנביא שהוא מוכיח:

שגו ברואה. בדברי הרואה מוכיחי העם:

פקו פליליה. השופטים, והנה פקו פועל יוצא, או תחסר מלת דברי, והוא הנכון, והנו פועל עומד מגזרת ופיק ברכים (נחום ב' י"א), כטעם הנתק הברכים:

וגם אלה. גם יהוד׳ ובנימין בעבור שכרו׳ היין שגו בדעתם ובעבור השכר תעו מדרך הישר:

כהן. הוא המורה וכן נאמר כי שפתי כהן וכו׳ ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳):

ונביא. הנביא השקר אשר העמידוהו להוכיח׳ וליישר דרכם:

שגו בשכר. בעבור שתיית השכר שגו בדעת׳:

נבלעו. נשחתו מן השכרות:

שגו ברואה. שגגו בדעתם בענין הראיה כדרך השכור שאין דעתו מסכמת לאמיתת הדבר הנראה:

פקו פליליה. הכשילו את המשפט ולא דנוהו דין אמת:

שגו. מל׳ שגגה ומשגה:

ובשכר. יין ישן:

תעו. מי שהוא מבולבל בדעתו ואינו יודע מה לעשות נקרא תועה והושאל מהתועה בדרך שאינו יודע להיכן ילך:

נבלעו. ענין השחתה כמו ובלע בהר הזה (לעיל כה):

פקו. ענין הכשלה כמו ופיק ברכים (נחום ב):

פליליה. ענין משפט כמו ופללו אלהים (ש״א ב):