יְשַׁעְיָהוּ כ״ח · ז׳

וְאַף אִלֵין בְּחַמְרָא רְווֹ וּבְעַתִּיקָא אִסְתַּלְעֲמוּ כַהֲנָא וְסָפַּר רְווֹ מִן עַתִּיק אִסְתַּלְעֲמוּ מִן חֲמַר טְעוֹ מִן עַתִּיק אִתְפְּנִיאוּ בָּתַר מֵיכַל בְּסִיס טְעוֹ דַיָנְהָא:

וגם [אלה]. יש מאנשי יהודה:

כהן. שהוא המורה וכן הנביא שהוא מוכיח:

שגו ברואה. בדברי הרואה מוכיחי העם:

פקו פליליה. השופטים, והנה פקו פועל יוצא, או תחסר מלת דברי, והוא הנכון, והנו פועל עומד מגזרת ופיק ברכים (נחום ב' י"א), כטעם הנתק הברכים:

וגם אלה. גם יהוד׳ ובנימין בעבור שכרו׳ היין שגו בדעתם ובעבור השכר תעו מדרך הישר:

כהן. הוא המורה וכן נאמר כי שפתי כהן וכו׳ ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳):

ונביא. הנביא השקר אשר העמידוהו להוכיח׳ וליישר דרכם:

שגו בשכר. בעבור שתיית השכר שגו בדעת׳:

נבלעו. נשחתו מן השכרות:

שגו ברואה. שגגו בדעתם בענין הראיה כדרך השכור שאין דעתו מסכמת לאמיתת הדבר הנראה:

פקו פליליה. הכשילו את המשפט ולא דנוהו דין אמת:

שגו. מל׳ שגגה ומשגה:

ובשכר. יין ישן:

תעו. מי שהוא מבולבל בדעתו ואינו יודע מה לעשות נקרא תועה והושאל מהתועה בדרך שאינו יודע להיכן ילך:

נבלעו. ענין השחתה כמו ובלע בהר הזה (לעיל כה):

פקו. ענין הכשלה כמו ופיק ברכים (נחום ב):

פליליה. ענין משפט כמו ופללו אלהים (ש״א ב):