הַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה׃ {פ}

יִתְכַּנְשׁוּן מִבֵּינֵי גַלְוַתְהוֹן וִיתוּבוּן לְאַרְעֲהוֹן תַּמָן יִתְיְלִידוּן דְבֵית יַעֲקֹב יִפְשׁוּן וְיִסְגוּן דְבֵית יִשְׂרָאֵל וְיִמְלוּן אַפֵי תֵבֵל בְּנֵי בְנִין:

הבאים. בימים הבאים, ויחסר בי"ת כאילו אמר בהבאים, ויש אומרים כי טעמו הבנים:

ישרש. ותשאר שרשיה (תהלים פ' י'):

תנובה. פרי:

הבאים. תחסר מלת בימים ור״ל בימים הבאים ומעצמו יובן החסרון וכאומר אם מאז לא הערתי כל חמתי כ״ש בימי הגאולה ארחם עליהם ויתן יעקב את שרשו להיות מתפשט למרחוק וישראל יציף ויפרח ר״ל ימשלו עד למרחוק ויגדלו עד מאד:

תנובה. כצמחי האדמה:

יציץ. כעין הפרח וגדול ממנה וכן נאמר ויצא פרח ויציץ ציץ (במדבר י״ז:כ״ג):

תנובה. כמו כתנובה ותחסר הכ״ף כמו ייטיב גהה (משלי וז) ומשפטו כגהה, ותנובה ענינו צמחי השדה כמו מתנובות שדי (איכה ד):