יְשַׁעְיָהוּ כ״ז · ד׳

לויתן נחש עקלתון. הוא אשור:

הָא גְבוּרָן סַגִי קֳדָמַי הֲלָא אִם יְשַׁווּן בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲפֵּיהוֹן לְמֶעְבַּד אוֹרַיְתָא אֶשְׁלַח רוּגְזִי וַחֲמָתִי בְּעַמְמַיָא דְמִתְגְרוּן בְּהוֹן וָאֱשֵׁיצִינוּן כְּמָא דִמְשֵׁיצֵי אֶשְׁתָּא הוֹבַאִי וּבוּר כַּחֲדָא:

חמה וגו'. יש אומר כי גם אלה דברי השם, והטעם אין לי חמה רבה:

מי יתנני [שמיר ושית]. כדרך בן אדם דבר הכתוב, ויחסר בי"ת כמו כי ששת ימים (שמות כ"א י"א), וכן הוא, מי יתנני בשמיר ובשית שיש בכרם, והטעם על הרשעים, וביום מלחמתי בכרם, אפשעה בה, כמו כי כפשע (שמואל א' כ' ג'):

אציתנה. אבעירנה, כמו למה הציתו עבדיך (שמואל ב' י"ד ל"א):

חמה אין לי. גם מאז לא הערתי עליהם כל חמתי כי אם הייתי מעיר כל חמתי אז מי הוא שיתן לי שמיר ושית כלומר זה הכרם שנתן לי מאז שמיר ושית במקום ענבים אם היה לי חמה מרובה הייתי פוסע בה פסיעה אחת והייתי שורפה כולה כאחד במלחמה כשאני נלחם עמה להפרע ממנה על עונותיה:

חמה. ענין כעס:

שמיר שית. כמו שמיר ושית ותחסר הוי״ו והם מיני קוצים וכן ועלה שמיר ושית (לעיל ה):

אפשעה. כמו אפסעה בסמ״ך וענינו פסיעת הרגל:

אציתנה. ענין הדלקה והבערה כמו ותצת בסבכי היער (לעיל ט):