יְשַׁעְיָהוּ כ״ו · ט׳

נַפְשִׁי מַחְמְדָא לְצַלָאָה קֳדָמָךְ בְּלֵילְיָא אַף רוּחִי בִמְעַי מְבָרְכָא לָךְ אֲרֵי כְּמָא דְדִינָךְ תַּקִין לְאַרְעָא קוּשְׁטָא יִתְאַלְפוּן לְמֶעְבַד דְדָיְרִין בְּתֵבֵל:

נפשי. רעיון נפשי, שאויתיך בלילה:

אף רוחי בקרבי אשחרך. והנה יש לאדם נפש ורוח כאשר פירשתי בקהלת (קהלת ג' כ"א):

כי כאשר. יראו משפטיך לארץ ילמדו צדק:

יושבי תבל. שם מקום היישוב:

נפשי אויתיך. נפשי תתאוה לך בלילה היא עת שמחשבת האדם פנויה ממחשבות הטורדות:

אף רוחי בקרבי. ר״ל כל עוד שרוחי בקרבי אשחר ואדרוש לך:

כי כאשר וכו׳. ר״ל כי אמרתי גם המשפט לטובה היא כי כאשר יבוא משפט בארץ אז יושבי תבל למדו צדק ועזבו הרשע מפחד המשפט הבא:

אויתיך. מל׳ תאוה:

אשחרך. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי א):

תבל. כן נקרא מקום המיושב: