הָרִ֣ינוּ חַ֔לְנוּ כְּמ֖וֹ יָלַ֣דְנוּ ר֑וּחַ יְשׁוּעֹת֙ בַּל־נַ֣עֲשֶׂה אֶ֔רֶץ וּבַֽל־יִפְּל֖וּ יֹשְׁבֵ֥י תֵבֵֽל׃

אֲחַדְתָּנָא עָקָא כִּמְעַדְיָא דִמְטָת עִדָן מֵילְדָהּ קַלִיל כְּרוּחָא פּוּרְקַן לָא אַיְתִיאוּ אַרְעָא לָא עֲבַדוּ אַף פְּרִישָׁן לָא יָכְלִין לְמֶעְבַּד דְדָיְרִין בְּתֵבֵל:

הרינו חלנו. רוח, וכן ילדנו, והטעם כי לא היה בנו כח להנצל, וזה הוא ישועות [בל נעשה], לא נוכל לעשות:

ארץ. בארץ, חסר בית כמו כי ששת ימים (שמות כ' י"א):

ובל יפלו. יש אומרים שהוא חסר אל"ף, אומרו [צ"ל כמו] ויפלו מאד בעיניהם (נחמיה ו' ט"ז), ואין ויפלו שם כי אם כמשמעו, כאשר אפרש, ולפי דעתי שלא נוכל שלא יפלו:

הרינו חלנו. לפי שאנו מובטחים להגאל אחז במשל מאשת לידה שיש לה צער הריון וחיל הלידה ויולדת רוח בעלמא שאין לה במה להתנחם על הצער שסבלה ור״ל יאמרו בתפלתם הלא דמינו לאשת לידה כזאת כי סבלנו קושי השעבוד ואין במה להתנחם כי עדיין לא נעשה ישועה בארץ ועדיין לא נפלו הכשדים שכבשו ומלאו פני תבל:

הרינו. מל׳ הריון:

חלנו. מל׳ חיל וחלחלה: