יְיָ כַּד תִּתְגְלֵי בִּגְבוּרְתָּךְ לְאוֹטָבָא לִדְחַלְתָּךְ לָא יִנְהַר לְסָנְאֵי עַמְךְ יֶחֱזוּן רַשִׁיעַיָא וְיִבְהֲתוּן פּוּרְעֲנוּת עַמָא תַחְפִּינוּן אַף אֶשְׁתָּא לְבַעֲלֵי דְבָבָךְ תְּשֵׁיצֵי:
יי וגו'. הטעם אחר שידך רמה והם לא יחזיון, יחזו שיקנאו לעמך, ויבושו, ותאכל האש צריך, ויש אומר יחזו קנאתך בכלם, והוא דבק בטעם 'אף אש צריך':
רמה ידך. כשרמה ידך להכות בהרשעים הללו אינם מסתכלין שרמה ידך כי יחשבו למקרה:
יחזו. לכן יראו תשועת ישראל ויבושו אז בראותם הקנאה שיקנא ה׳ לעמו כי אז לא יוכלו לחשוב שבא במקרה כי יראו מעט עם נושעים מעמים רבים:
אף אש. ר״ל אף יראו משפט נקמתך שהאש תאכל צריך והם הצרים לישראל וכאלו צרו למקום:
יחזיון. ענין הסתכלות כמו ואתה תחזה (שמות יח):
קנאת. ענין נקמה:
