כִּ֣י כֹ֥ה יִֽהְיֶ֛ה בְּקֶ֥רֶב הָאָ֖רֶץ בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת כְּעוֹלֵלֹ֖ת אִם־כָּלָ֥ה בָצִֽיר׃

אֲרֵי כְדֵין יִשְׁתְּאֲרוּן יְחִידָאִין צַדִיקַיָא בְגוֹ אַרְעָא בֵּינֵי מַלְכְּוָתָא כְּבִיעוּר זֵיתָא כְּעוֹלְלָן בָּתַר קָטַף:

כי. כנוקף זית. כנוער זית וקרוב מטעם ונקף סבבי היער (ישעיהו י' ל"ד):

כעוללו'. והטעם מעט, כי אם כלה בציר ישארו עוללו':

כי כה יהיה. כי כן יהיה מספר הנשארים בין הנשארים בא״י בין הנשארים בגולה בתוך העמים:

כנוקף זית. חוזר לתחילת המקרא לומר מספר הנשארים יהיו ככורת פרי אילן זית אשר מעט ישאיר אחריו וכמספר העוללות הנשארים בגפנים כאשר כלה הבציר והמה המעט וכן מעטים יהיו הנשארים מבני ישראל:

כה. כן:

כנוקף. ענין כריתה וכן ונקף סבכי העיר (לעיל ו):

כעוללות. הם הענבים הקטנים הנשארים באילן ואין מי חושש עליהם והוא מלשון עולל ויונק:

כלה. נשלם:

בציר. כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א):