תָּעָ֣ה לְבָבִ֔י פַּלָּצ֖וּת בִּֽעֲתָ֑תְנִי אֵ֚ת נֶ֣שֶׁף חִשְׁקִ֔י שָׂ֥ם לִ֖י לַחֲרָדָֽה׃

לחלוף. כך יחליפו לבוא מחנות רבות על בבל:

טְעָה לִבְּהוֹן עָקָא וּבִיעוּתִין אַחֲדוּנוּן אֲתַר בֵּית רוֹחְצָנֵיהוֹן הֲוָה לְהוֹן לִתְבַר:

תעה. פלצות. מן ויכרות אסא את מפלצתה (מלכים א' ט"ו י"ג) כדמות תפארת, שהיו הפרסיים מתפארים על כן נבעתי, או רעדה כמו יתפלצון (איוב ט' ו'):

את נשף חשקי. הלילה ששתה בכלים ופחד כאשר קרא לו דניאל הכתב (דניאל ה' ג'):

תעה לבבי. לא ידע לבבי מה לעשות מרוב צער:

פלצות בעתתני. חרדה הבעיתה והפחידה אותי וכפל הדבר במ״ש לגודל החרדה והפחד:

את נשף חשקי. הלילה שהייתי חושק ומתאוה לה לעשותה משתה ושמחה על אשר נצחו את חיל פרס כמ״ש ביוסיפון:

שם לי לחרדה. מי שבידו להשים שם לי הלילה ההיא לחרדה כי בה נהרג בלשאצר ונכבשה בבל ומלך בה דריוש כמפורש בדניאל:

תעה. מי שאינו יודע מה לעשות נקרא תועה והושאל מהתועה בדרך ואינו יודע להיכן ילך:

פלצות. ענין חרדה כמו ועמודיה יתפלצון (איוב ט):

בעתתני. מלשון בעתה ופחד:

נשף. ערב כמו קדמתי בנשף (תהלים קיט):

חשקי. ענין תאוה כמו חשק שלמה (מ״א ט):