לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם יֹֽשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד׃

לְאַפֵּי צַחְיָא פּוּקוּ נַגְדִין דְמַיָא דְיָתְבֵי בְּאַרְעָא דְרוֹמָא לַחְמָא דְאַתּוּן אָכְלִין זַמִינוּ לִמְעַרְקַיָא:

והנה הנביא יוכיחם שיעשו חסד עם הארחות להשקותם מים כאשר הוכיח מואב (דברים כ"ג ה')

לקראת צמא וגו'. ה"א התיו תחת אל"ף:

תימא. כמו חדד ותימא (בראשית כ"ה ט"ו):

בלחמו. שב אל הצמא והטעם עשו חסד עמו, כי מנהגו היה להאכיל כל נודד אליו:

וטעם גדמו הוא ואנשיו או חבריו:

לקראת צמא. לקראת ערב הצמא בלכתו בגולה הביאו לו מים לשתות:

יושבי וכו׳. אתם היושבים בארץ תימא קדמו כל אחד בלחמו לקראת ערב הנודד ממקומו:

התיו. הביאו:

קדמו. הביאו לפניהם וכן אשר לא קדמו (דברים כג):