ה֗וֹי הֲמוֹן֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כַּהֲמ֥וֹת יַמִּ֖ים יֶהֱמָי֑וּן וּשְׁא֣וֹן לְאֻמִּ֔ים כִּשְׁא֛וֹן מַ֥יִם כַּבִּירִ֖ים יִשָּׁאֽוּן׃

וַי הֲמוֹן עַמְמִין סַגִיאִין דִי כְמַהֲמֵי יַמָא הָמָן וְאִתְרְגוּשַׁת מַלְכְּוָן דִכְאִתְרְגוּשַׁת מַיִין תַּקִיפִין מִתְרַגְשִׁין:

הוי המון עמים רבים. מלך אשור ומחנהו בבואו על ציון:

ושאון. מגזרת שאון והנה הנו"ן איננו שורש והנו כנו"ן זדון (משלי י"א ב'):

הוי. הנביא מתאונן על רב הבלבול שיעשה סנחריב:

המון עמים רבים. הם אוכלוסי סנחריב:

כהמות. כהמות הימים יהמו:

כשאון וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

המון ושאון. פתרון אחד להם:

כבירים. חזקים או מרובים: