כִּ֤י שָׁכַ֙חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַעֲמָנִ֔ים וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ׃

אֲרֵי שְׁבַקְתְּ אֱלָהָא דְפוּרְקָנִיךְ וְדַחְלַת תַּקִיפָא דִי מֵימְרֵיהּ בְּסַעֲדָךְ לָא אִדְכַּרְתְּ בְּדִיל דְאַתְּ נְצִיבָא נִצְבָא בְּחִירָא וְעוֹבְדֵין מְקַלְקְלִין אַסְגֵית:

כי שכחת וגו'. הנה שב הנביא להוכיח אנשי שומרון:

נעמנים. כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה, וכן וזמורת זר, וטעם שורק זר:

כי שכחת. בעון אשר שכחת וכו׳:

וצור מעוזך וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

על כן. על אשר מתחילה נטעת נטעי נעמנים וערבים ועתה תזרע ארצך זמורת זר שאינו ממין הגפנים ר״ל הפכת עבודת האל לעבודת האליל:

וצור. ענין חוזק:

נעמנים. מל׳ נעים ויופי:

וזמורות. כן נקרא ענף הגפן וכן ויכרתו משם זמורה (במדבר י״ג):