לָכֵ֗ן יְיֵלִ֥יל מוֹאָ֛ב לְמוֹאָ֖ב כֻּלֹּ֣ה יְיֵלִ֑יל לַאֲשִׁישֵׁ֧י קִיר־חֲרֶ֛שֶׂת תֶּהְגּ֖וּ אַךְ־נְכָאִֽים׃

בְּכֵן מְיַלְלִין מוֹאֲבָאֵי עַל מוֹאֲבָאֵי כּוּלְהוֹן מְצַוְחִין וּמְיַלְלִין עַל אֱנַשׁ כְּרַךְ תּוּקְפֵהוֹן דָוָן יֵמְרוּן בְּרַם כְּבִישִׁין:

לכן. לאשישי. יש אומרים ליסודי, והטעם שיהגו והם נאים כאשר יספרו מעלת אשישי קיר חרשת, וכן בתרגום ארמית ואושיא יחיטו (עזרא ד' י"ג), והנכון בעיני שהוא כמו אשישי ענבי' והעד גפן שבמה, והטעם שתהגו ואתם נכאים כאשר תזכרו ימי השמחה הפך היללה:

לכן. הואיל והתגאה על כולם לא ימצא מי שיצטער בצרתו ורק מואב עצמו ייליל על מואב ולא זולת:

כלה ייליל. ר״ל כל היללה ייליל הוא ולא אחר עליו:

לאשישי קיר חרשת. על עקירת היסודות של קיר חרשת תהמו אך הנשברים הם אנשי מואב ולא יהמה מי זולתם:

לאשישי. הם היסודות כמו נפלו אשיותיה (ירמיה נ):

קיר חרשת. שם מקום:

תהגו. ענין המיה כמו המצפצפים והמהגים (לעיל ח):

נכאים. ענין שבירה כמו נאספו עלי נכים (תהילים ל״ה:ט״ו):