יְשַׁעְיָהוּ ט״ז · י׳

וְתִתְכְּנֵישׁ בִיעַ וְחֶדְוָה מִן כַּרְמְלָא וּבְכַרְמַיָא לָא יְדוּצוּן וְלָא יְחַיְכוּן וַחֲמַר בְּמַעְצְרַיָא לָא יַעְצְרוּן עָצוֹרִין עָצוֹר אַבְטֵלִית:

ונאסף. יאסף הגיל אל אחרים מהם, והטעם יסור מהם:

הכרמל כי גם למואב חלק בו:

ירועע. מגזרת תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) מהפעלים השניים כפולי האות האחרון:

הידד. ביקב להוציא היין לשבח, הפך הקיץ והקציר:

ונאסף. מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא יגדל שם מאומה:

לא ירונן. לא ישמע שם קול רנה וקול תרועת שמחה:

יין ביקבים. להוציא יין להמשיך ביקבים לא ידרוך מי שהיה רגיל לדרוך כי האויב יכלה הכל:

הידד השבתי. בטלתי את קול צעקת הידד כי גם היא לשון קריאת צעקת דורכי היין לזרז זה את זה וכן נאמר הידד כדורכים יענה (ירמיהו כ״ה:ל׳):

ונאסף. ענין כליון כמו אסוף אסיפם (ירמיה ח):

הכרמל. הוא מקום שדות וכרמים כמו והיה מדבר לכרמל (לקמן ל״ב):

ירונן. מל׳ רינה:

ירועע. מלשון תרועה:

ביקבים. הוא הבור שלפני הגת והיין יורד בו:

ידרוך הדורך. הדרך לדרוך ברגל על הענבים להוציא היין:

השבתי. ענין בטול כמו שבת נוגש (לעיל י״ד):