וְנֶאֱסַ֨ף שִׂמְחָ֤ה וָגִיל֙ מִן־הַכַּרְמֶ֔ל וּבַכְּרָמִ֥ים לֹֽא־יְרֻנָּ֖ן לֹ֣א יְרֹעָ֑ע יַ֗יִן בַּיְקָבִ֛ים לֹא־יִדְרֹ֥ךְ הַדֹּרֵ֖ךְ הֵידָ֥ד הִשְׁבַּֽתִּי׃

וְתִתְכְּנֵישׁ בִיעַ וְחֶדְוָה מִן כַּרְמְלָא וּבְכַרְמַיָא לָא יְדוּצוּן וְלָא יְחַיְכוּן וַחֲמַר בְּמַעְצְרַיָא לָא יַעְצְרוּן עָצוֹרִין עָצוֹר אַבְטֵלִית:

ונאסף. יאסף הגיל אל אחרים מהם, והטעם יסור מהם:

הכרמל כי גם למואב חלק בו:

ירועע. מגזרת תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) מהפעלים השניים כפולי האות האחרון:

הידד. ביקב להוציא היין לשבח, הפך הקיץ והקציר:

ונאסף. מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא יגדל שם מאומה:

לא ירונן. לא ישמע שם קול רנה וקול תרועת שמחה:

יין ביקבים. להוציא יין להמשיך ביקבים לא ידרוך מי שהיה רגיל לדרוך כי האויב יכלה הכל:

הידד השבתי. בטלתי את קול צעקת הידד כי גם היא לשון קריאת צעקת דורכי היין לזרז זה את זה וכן נאמר הידד כדורכים יענה (ירמיהו כ״ה:ל׳):

ונאסף. ענין כליון כמו אסוף אסיפם (ירמיה ח):

הכרמל. הוא מקום שדות וכרמים כמו והיה מדבר לכרמל (לקמן ל״ב):

ירונן. מל׳ רינה:

ירועע. מלשון תרועה:

ביקבים. הוא הבור שלפני הגת והיין יורד בו:

ידרוך הדורך. הדרך לדרוך ברגל על הענבים להוציא היין:

השבתי. ענין בטול כמו שבת נוגש (לעיל י״ד):