וְשַׂמְתִּ֛יהָ לְמוֹרַ֥שׁ קִפֹּ֖ד וְאַגְמֵי־מָ֑יִם וְטֵאטֵאתִ֙יהָ֙ בְּמַטְאֲטֵ֣א הַשְׁמֵ֔ד נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ {ס}

וַאֲשַׁוִינָהּ לִירוּתַת קוּפְדִין בֵּית צָדוּ בִּיצִין דְמַיָן וֶאֱהַמְמִינָהּ כְּמָא דִמְהַמְמִין בִּמְבִינָא וַאֲתַבְּבִינָהּ לְשֵׁיצָאָה אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:

ושמתיה. קפוד. ידוע יש אומרים שהוא מגזרת קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל"ח י"ב), בעבור הקפידו:

וטאטאתיה. כל המפרשים אמרו כי אין למלה הזאת אחות, והטעם העץ שיסירו בו הדומן:

ושמתיה. אשים את בבל להיות למורשה לקפוד ואגמי מים כי שמה תדור הקפוד ושם יהיו אגמי מים כדרך המקומות החריבות:

וטאטאתיה. אכבד ואנקה אותה במכבדות של השמדה כי תתרוקן מכל טוב ולא ישאר מאומה:

למורש. מלשון ירושה:

קפוד. שם עוף מדברי:

ואגמי מים. וכן נקרא מקום קבוצת המים וכן לאגם מים (תהלים קו):

וטאטאתיה במטאטא. ענין נקוי וכבוד במכבדות העשוי לכבד את הבית ובדרז״ל שקולי טאטיתא וטאטי ביתא (ר״ה כז):