הָכִ֧ינוּ לְבָנָ֛יו מַטְבֵּ֖חַ בַּעֲוֺ֣ן אֲבוֹתָ֑ם בַּל־יָקֻ֙מוּ֙ וְיָ֣רְשׁוּ אָ֔רֶץ וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל עָרִֽים׃

אַתְקִינוּ לִבְנֵיהוֹן קִטוֹל בְּחוֹבַי אֲבָהַתְהוֹן דִלְמָא יְקוּמוּן וְיַחְסְנוּן אַרְעָא וְיִתְמְלוּן אַפֵּי תֵבֵל בְּעֵיל דְבָבוּ:

הכינו לבניו. בלשצר וכל ביתו:

בעון אבותם. אויל מרודך אביו ונבוכדנצר אבי אביו:

ערים. אויבי' כמו ויהי עריך (שמואל א' כ"ח ט"ז), והטעם כי יעורר שנאה בכל העולם והנה הטעם ומלאו שלא ימלאו, וי"א אחר שלא ירשו הם הארץ יתיישב העולם:

הכינו. האומות יאמרו זל״ז הכינו מטבח לבני נ״נ:

בל יקומו. לרשת הארץ ומלאו. ואז כשיוכרת זרעו ימלאו פני תבל ערים ולפי שאמר למעלה ועריו הרס לכן אמר שמעתה ימלאו ערים:

מטבח. מקום טבחה: