לֹא־תֵשֵׁ֣ב לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכֹּ֖ן עַד־דּ֣וֹר וָד֑וֹר וְלֹא־יַהֵ֥ל שָׁם֙ עֲרָבִ֔י וְרֹעִ֖ים לֹא־יַרְבִּ֥צוּ שָֽׁם׃

לָא תִתַּב לַעֲלַם וְלָא תִשְׁרֵי עַד דָר וְדָר לָא יִפְרוֹס תַּמָן עֲרָבִי מַשְׁכְּנֵיהּ וְרַעֲיָן לָא יִשְׁרוּן תַּמָן:

לא תשב. והטעם לא תהיה נושבת:

יהל. חסר אל"ף כמו שקר מזין (משלי י"ז ד'):

ערבי. הם בני קדר, וכן מלכי הערב (ירמיה כ"ה כ"ד) משא בערב (ישעיהו כ"א ג'), והטעם כי אפילו ערבי שמנהגם להתנודד ממקום לא יתקעו בה אהליהם:

לא תשב. לא תהיה מיושבת עד עולם ולא תשכון לא תהיה שכונה מבני אדם עד סוף ימי הדורות וכפל הדבר במ״ש:

ולא יהל. אף הערבי השוכן באהלים על פני השדה לא יטה שם אהלו לגודל השממון:

לא ירביצו שם. את מקניהם:

יהל. כמו יאהל ונפלה האל״ף וכן ולעמשא תמרו (ש״ב יט) ומשפטו תאמרו:

ירבצו. ענין השכיבה לנוח: