יְשַׁעְיָהוּ י״א · ד׳

ונצר משרשיו יפרה. ובכל הענין ובסופו והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור, (אמר המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א"מ זקני הרמ"א בהגה"ה בהלכות ראש השנה שאגוז בגימטריא ח"ט והלא הוא גם גי' טו"ב, ותרצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר"א את אביו רשב"י על שאמרו חז"ל ולא קם נביא בישראל, אבל באומות העולם קם ומנו בלעם וכו', והשיב לו מפסוק גם זה לעומת זה וכו', עד שאפילו שיש קדושה בטומאה אסור ללמוד אותה, שנאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, ויובן אף שאגוז גימ' טו"ב, הואיל ויש בה קליפה גי' ח"ט, אין אוכלין אותה בראש השנה, ונענעו לי ראשיהם הגאונים ההם. עכ"ל):

וְיָדִין בְּקוּשְׁטָא מִסְכֵּינִין וְיוֹכַח בְּהֵימְנוּתָא מַחֲשִׁיכֵי עַמָא דְאַרְעָא וְיַמְחֵי חַיָבֵי אַרְעָא בְּמֵימַר פּוּמֵיהּ וּבְמַמְלֵיל סִפְוָתֵיהּ יְהֵי מֵמִית אַרְמִילוֹס רַשִׁיעָא:

ושפט בצדק דלים. כמשפטי התורה שלא יהדר פני דל (שמות כ"ג ג'):

והוכיח ביושר. לטובים:

והכה ארץ. בפיו כאילו הוא שבט לרשעים:

ושפט בצדק דלים. יקח משפט הדלים בצדק מן העשירים ולא יהדר פני הגדולים ואת החזקים יוכיח במישור כפי הראוי בעבור ענוי הארץ שלא יגזלום עוד מעתה:

והכה ארץ. רשעי הארץ יכה בקללת פיו והרי הוא כשבט המכה:

וברוח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

והוכיח. מלשון תוכחה ומוסר:

במישור. מלשון יושר:

לענוי. הלמ״ד הוא במקום בעבור כמו פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳):

וברוח. הוא הדבר הבא בהסחת רוח הפה: