וְעָפ֨וּ בְכָתֵ֤ף פְּלִשְׁתִּים֙ יָ֔מָּה יַחְדָּ֖ו יָבֹ֣זּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶ֑דֶם אֱד֤וֹם וּמוֹאָב֙ מִשְׁל֣וֹחַ יָדָ֔ם וּבְנֵ֥י עַמּ֖וֹן מִשְׁמַעְתָּֽם׃

וְיִתְחַבְּרוּן כְּתָף חָד לְמִמְחֵי פְּלִשְׁתָּאֵי דִי בְּמַעֲרָבָא כַּחֲדָא יְבוֹזוּן יַת בְּנֵי מַדִינְחָא בֶּאֱדוֹם וּמוֹאָב יוֹשִׁיטוּן יְדֵיהוֹן וּבְנֵי עַמוֹן יִשְׁתְּמָעוּן לְהוֹן:

ועפו. יש אומר כמו מגילה עפה (זכריה ה' א') פרושה, ורבי משה הכהן אמר כי אין רע לו, והטעם כמו ינוחו ויחסר מקום ארץ:

ימה. שהם מערב ארץ ישראל:

בני קדם. הם ארמים:

משלוח ידם. שישלחו ידם לבוזזם:

ובני עמון משמעתם. יסורו אל משמעתם:

ועפו. ימהרו כעוף הפורח ללכת בצד פלשתי היושב במערבה של א״י:

יחדיו. יהודה ואפרים:

משלוח ידם. יהיו משלוח ידם ר״ל ישלחו ידם בהם לבוזזם:

משמעתם. יסורו אל משמעתם ר״ל יהיו נשמעים להם לקבל מצותם:

ועפו. מלשון עפיפה:

בכתף. בצד ועבר:

יבוזו. מלשון בזה ושלל: