יְשַׁעְיָהוּ י״א · א׳

ויצא חוטר מגזע ישי. ואם תאמרו הרי תנחומין לחזקיהו ועמו שלא יפלו בידו ומה תהא על הגולה אשר הגלה בחלח וחבור שמא אבד סברם לא אבד סוף שיבא מלך משיחנו ויגאלם:

וְיִפּוֹק מַלְכָּא מִבְּנוֹהִי דְיִשַׁי וּמְשִׁיחָא מִבְּנֵי בְנוֹהִי יִתְרַבֵּי:

ויצא וגו'. רובי המפרשים אמרו כי זה המשיח, והטעם שימות מחנה אשור הצר על ירושלם, ועוד יבא עת גאולת ירושלם השלימה, ולפי דעת רבי משה הכהן שעל חזקיהו רמז, כי הוא דבק עם הפרשה:

חוטר. מגזרת תרגום מטה:

גזע. כמו זרע:

ונצר כמו סעיף, כנצר נתעב (ישעיהו י"ד י"ט):

וטעם ויצא. כי קטן היה כאשר היה [צ"ל היתה] זאת הנבואה:

ויצא חוטר. כאומר אל תתמהו מהפלא הגדול הזה כי יבוא זמן שיפליא לעשות עוד יותר מזה כי יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח:

ונצר וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

חוטר. ענינו כמו מטה וכן חוטר גאוה (משלי יד) ורצה לומר שבט מלוכה:

מגזע. משורש ובדרז״ל גזעו מחליף (תענית כה) וכן אף בל שורש בארץ גזעם (לקמן מ):

ונצר. ענינו כמו כנצר נתעב (לק׳ יד):

יפרה. יעשה פרי: