לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ צְבָא֔וֹת אַל־תִּירָ֥א עַמִּ֛י יֹשֵׁ֥ב צִיּ֖וֹן מֵאַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֣בֶט יַכֶּ֔כָּה וּמַטֵּ֥הוּ יִשָּֽׂא־עָלֶ֖יךָ בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם׃

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת לָא תִדְחַל עַמִי יָתִיב צִיוֹן מֵאַתּוּרָא בְּשׁוּלְטָנֵיהּ יַמְחִינָךְ וּמַרְוָתֵיהּ יִרְמֵי עֲלָךְ כִּדְבְּאוֹרַח מִצְרָיִם:

לכן. יושב ציון, בעבור שנתפשו כל ערי יהודה:

יככה. במחשבתו:

בדרך מצרים. כי משם עבר:

לכן. לפי שידעתי אשר חזקיה וסיעתו המה ישובו אלי:

בשבט יככה. ר״ל לא יעשה בך כלה רק יכה אותך בשבט המכאיב וישא עליך מטהו לאיים ולהפחיד:

בדרך. כענין שעשה במצרים שהכאיבו לישראל ואיימו עליהם ולא כלו אותם: