מִכַּף־רֶ֤גֶל וְעַד־רֹאשׁ֙ אֵֽין־בּ֣וֹ מְתֹ֔ם פֶּ֥צַע וְחַבּוּרָ֖ה וּמַכָּ֣ה טְרִיָּ֑ה לֹא־זֹ֙רוּ֙ וְלֹ֣א חֻבָּ֔שׁוּ וְלֹ֥א רֻכְּכָ֖ה בַּשָּֽׁמֶן׃

מִשְׁאָר עַמָא וְעַד רֵישָׁא לֵית בְּהוֹן דִשְׁלִים בִּדְחַלְתִּי כּוּלְהוֹן סָרְבִין וּמָרְדִין אִתְגַעֲלוּ בְחוֹבִין כְּמָחָא מְרַסְסָא לָא שָׁבְקִין מִזְדוֹנֵיהוֹן וְלָא מְחַמְדִין לִתְיוּבְתָּא אַף לָא זַכְוָן לְהוֹן לְאַגָנָא עֲלֵיהוֹן:

מכף. מתום. מקום שיש בו תום, כמו בריאות, והוא משונה בדקדוק, כי היה ראוי להיות על משקל מעוז (ישעיהו כ"ה ד'), וכמוהו אין מתום בבשרי (תהילים ל"ח ד'), ויאמר רבי משה הכהן ז"ל כי הוא כמו מתים בעבור שמצא מעיר מתים (שופטים כ' מ"ח), והטעם אין בהם מה שיש למתים, והוא מעט רחוק:

ותחסר מלת רק. אין בו מתם רק פצע וחבור', וכמוהו אין טוב לאדם שיאכל ושתה (קהלת ב' כ"ז):

פצע. ריצוץ העצם:

וחבורה. מכה שתתחבר אליה הלחה:

טריה. שאיננה יבשה כמו כמו לחי החמור טריה (שופטים ט"ו ט"ז) וכן בלשון ישמעאל:

לא זורו. כמו יזר את הגזה [שם ו' ל"ח], כי המכה לא תרפא עד שתוזר הליחה.

גם חובשו כטעם עוצר וחתול, ומגזרתו לא אהיה חובש (ישעיהו ג' ז'):

בשמן. שהיה ראוי לה:

אין בו. אין בכל אחד מקום שלם ממכה במקום אחד יש פצע ובמקום וכו׳:

לא זרו. לא נפזר עליהם אבק סממנים המרפאים:

ולא חובשו. לא נכרך עליהם מטלית כדרך שכורכים על המכות:

ולא רככה. לא נתרככה המכה בשמן כדרך שמרככין המכות ר״ל הלא עדיין לא נרפאתם מהמכות אשר באו עליכם מאז על העבירות שעשיתם ומדוע חזרתם לעשות שוב והוא דרך משל לאמר הלא מאז בא הפורעניות על השרים ועל יתר העם ועדיין משמשת בכם ולמה תחטאו שוב:

מכף רגל. כן נקרא שטחות הרגל וכמו שנקרא שטחות היד כף יד:

מתום. מלשון תמימות ושלימות:

פצע. מכה שנבקעה ונפתחה ומוציאה דם:

וחבורה. מכה שנצרר הדם תחתיה וממעל נראה כתם אדום כמו ונמר חברברותיו (ירמיהו י״ג:כ״ג) וכן פצע תחת פצע חבורה וגו׳ (שמות כ״א:כ״ה):

טריה. לחה כמו לחי חמור טריה (שופטים טו):

זורו. ענין פזור כמו וזריתי פרש (מלאכי ב):

חבשו. ענין קשור הכריכה שעל המכה כמו לנשברת לא חבשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳):

רככה. מל׳ רך וטוב (בראשית יח):