וַי עַל דְאִתְקְרִיאוּ עַם קַדִישׁ וַחֲטוֹ כְּנִישָׁא בְחִירָא וְאַסְגִיאוּ חוֹבִין אִתְכְּנִיאוּ בְזַרְעָא רְחִימָא וְאַבְאִישׁוּ אִתְאַמַר לְהוֹן בְּנִין חֲבִיבִין וְחַבִּילוּ אוֹרְחָתְהוֹן שְׁבַקוּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ קָצוּ בְּדַחֲלַת קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל וּבְדִיל עוֹבְדֵיהוֹן בִּישַׁיָא אִסְתְּחֲרוּ וַהֲווֹ לְאַחוֹרָא:
הוי. יש מפרשים ה"א תחת אל"ף, כמו אדורם (מלכים א' י"ב י"ח) הדורם (דברי הימים ב' י' י"ח) איך (שמות ב' ו' ט') והיך (דברי הימים א' א' י"ב), ולפי דעתי שהוא סימן קריאה, ועיקר המלה מגזרת היה, בעבור שמצאנו הוי הוי ונוסו (זכריה ב' י') הוי ציון המלטי [שם י"א], על כן אמר אחריו לנוכח על מה תכו:
כבד עון. שם התואר והו' סמוך כמו ערל לב וערל בשר (יחזקאל מ"ד ו'):
זרע מרעים. בעבור היותם הם עם אבותיהם רעים, או הטעם כמו אביך האמורי ואמך חתית [שם ט"ז ג'] כאשר אפרש:
משחיתים. נפשם או דרכם:
עזבו את יי. הטעם עבודת השם:
נאצו. הכעיסו:
נזורו אחור. מגזרת וינזרו מקדשי (ויקרא כ"ב ב'), על משקל ולא יכולו (שמות ח' י"ד), ואם איננו במקום מוכרת, ורבי' אמרו שהוא מבניין נפעל, כמו נכונו ללצים (משלי י"ט כ"ט), מגזרת זר:
הוי. הנביא מתאנח וקובל על ישראל שהיו מאז גוי קדוש ונהפכו להיות גוי חוטא:
עם כבד עון. מאז היו עם קדוש ונהפכו להיות עם כבד עון:
זרע מרעים. מאז היו זרע בירך ה׳ ונהפכו להיות זרע מרעים:
בנים משחיתים. מאז היו בני אל חי ונהפכו להיות בנים המשחיתים את דרכם:
נזרו אחור. פרשו מהם ללכת לאחור כאדם הממאן לשמוע דברי המדבר אליו:
הוי. המלה הזאת היא ענין קריאה בין לצער בין לשמחה כמו הוי אחי והוי אחות (ירמיה כב) וכמו הוי ציון המלטי (זכריה ב):
כבד. ענין רבוי כמו עמך הכבד הזה (מ״א ג):
מרעים. רשעים:
נאצו. הוא מושאל על הבזיון וכן כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ג):
נזורו. ענין הפרשה כמו אשר נזורו מעלי (יחזקאל יד):
