לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָאָדוֹן֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּקְמָ֖ה מֵאוֹיְבָֽי׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בְּכֵן אֲמַר רִבּוֹן עַלְמָא יְיָ צְבָאוֹת תַּקִיפָא דְיִשְׂרָאֵל קַרְתָּא יְרוּשְׁלֵם אֲנָא עֲתִיד לְנַחֲמוּתָהּ בְּרַם וַי לְרַשִׁיעַיָא כַּד אִתְגְלֵי לְמֶעְבַּד פּוּרְעֲנוּת דִין מְסַנְאֵי עַמִי וְאָתִיב נְקָמָא לִבְעֵיל דְבָבִי:
לכן נאום. הוא שם כמו וינאמו נאום, והאומר נם תחת נאם הוא נם, כי לא יעלם האל"ף:
וטעם האדון בעבור השופטים שהם אדוני הארץ:
וטעם יי צבאות, שהוא באמת אדון והצבאות לעדים, ולמה נסמך השם לצבאות מפורש בשמואל:
אביר ישראל. שהם במטה כנגר צבאות מעלה, כי גם הם יקראו צבאות השם ככתוב בתורה (שמות י"ב מ"א):
הוי. כמו אוי להם בעשותי כך:
אנחם. אמצא נחמה כי הכעיסוני, על דרך לשון בן אדם:
האדון. שהכל שלו ובידו מאין מוחה:
אנחם. במה שאשלם כגמול אנחם על הכעס שהכעסוני:
אביר. ענין חוזק כמו מידי אביר יעקב (בראשית מ״ט:כ״ד):
