שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹא־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
רַבְרְבַיִךְ מָרְדִין וְשׁוּתָּפִין לְגַנָבִין כּוּלְהוֹן רְחִימִין לְקַבָּלָא שׁוֹחֲדָא אָמְרִין גְבַר לְחַבְרֵיהּ עֲבֵיד לִי טַב בְּדִינִי וַאֲשַׁלֵם לָךְ בְּדִינָךְ דִין יַתְמָא לָא דַיְנִין וּקְבֵילַת אַרְמַלְתָּא לָא עֲלַת לָקֳדָמֵיהוֹן:
שריך. שלמונים. מגזרת שלם ישלם (שמות כ"ב ה'). והטעם שהיו מטי משפט, ואומר הדיין תן לי כך, ואני אשלם לך הגמול בהשפטך עם רעך:
יתום. שלא יפחדו ממנו אינם עושים לו משפט:
וריב אלמנה. שיש לה, לא ירצו לשומעה, על כן לא יגיע אליהם:
סוררים. סרים מדרך הטוב ומתחברים עם הגנבים:
כלו. כל העם:
שלמונים. האחד אומר לחבירו הצדיקני היום בדיני ולמחר אצדיקך בדינך:
לא יבוא. בראותם שאף היתום לא הועיל עם כי הוא איש ומכ״ש היא ותחדל לבוא:
שלמונים. מל׳ תשלומין:
