יְשַׁעְיָהוּ א׳ · י״א

לָא רַעֲוָא קֳדָמַי בִּסְגִיאוּת נִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן אֲמַר יְיָ שְׂבַעֵית מִסַת עֲלָוָת דִכְרִין וּתְרַב פַּטִימִין וְדַם תּוֹרִין וְאִמְרִין וְגַדְיָן דִכְאִלֵין לָא רַעֲוָא קֳדָמַי בְּהוֹן:

למה וגו'. הטעם למה אשאירכם עוד בארץ בעבור רוב עולותיכם, ומלת שבעתי כדרך בן אדם דבר הכתוב, והאמת, אם ארעב לא אומר לך (תהלים נ' י"ב):

אילים. הם גדולים:

מריאים. מין ממיני השור, וגדול ממנו וחלבו אסור, והגאון אמר שהוא מלשון משנה (שבת כ"ד ג') כמו בריאים:

פרים וכבשים. הם קטנים:

ועתודים. גדולים והם התיישים, העולים על הצאן (בראשית ל"א י'):

למה לי וכו׳. הלא כל עצם הזבח בא להתוודות עם הבאתו ואתם הואיל ואינכם שבים למה לי הזבח:

שבעתי וכו׳. ר״ל אני קץ בהם כאדם השבע שהוא קץ בדבר שהוא שבע ממנו:

לא חפצתי. הואיל ואינכם שבים:

מריאים. פטומים ושמנים וכן ושלם מריאכם (עמוס ה):

ועתודים. הם הזכרים מן העזים: