יְהוֹשֻׁעַ ט׳ · ד׳

וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵמָּה בְּעָרְמָה כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּעָרְמָה (בראשית לד) וּבַחֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם שֶׁהָיָה חִוִּי, וְיוֹשְׁבֵי גִּבְעוֹן מִן הַחִוִּי הָיוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן.

וַיִּצְטַיָּרוּ עָשׂוּ עַצְמָם כְּהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּת, לְשׁוֹן (ירמיהו מט יד): וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלַּח, וְכָל תֵּיבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ צָדִ"י, כְּשֶׁהִיא מִתְפַּעֶלֶת ל' מִתְפַּעֵל, אוֹ נִתְפַּעֵל, בָּאָה טֵי"ת בְּתוֹכָהּ וְחוֹלֶקֶת אֶת אוֹתִיוֹת שָׁרְשֵׁי הַתֵּיבָה, כְּמוֹ (בראשית מד טז): מַה נִּצְטַדָּק, מִגִּזְרַת צֶדֶק, שֶׁאוֹמֵר נִּצְטַדַּק, וְכֵן (דניאל ד ל): גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע, מִגִּזְרַת צֶבַע.

שַׂקִּים בָּלִים שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִים כְּבָאִים מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה.

וּמְצֹרָרִים לְשׁוֹן מְבוּקָּעִים, לְשׁוֹן אֲרַמִּי: צִירְיָא דְּחִיטֵּי דְּמָצְרִי זִיקֵי.

וַעֲבַדוּ אַף אִינוּן בְּחוּכְמָא וְאִזְדַוָדוּ וּנְסִיבוּ שַׂקִין בָּלָן לַחֲמָרֵיהוֹן וְזִיקִין דַחֲמָר בָּלָן וּמְבַזְעִין וּמְצָרְרִין:

ויעשו גם המה בערמה. כמו שעשו ישראל:

ויצטירו. עשו עצמם כשלוחים באים מארץ מרחק, כי שם ציר הונח על השלוח למרחוק וכמו שכתוב (ישעיהו נז ט) ותשלחי ציריך עד מרחוק:

בלים. להטעות את ישראל לחשוב שמרוב מרחק הדרך בלו:

ומצוררים. מקושרים סביבות הבקיעים:

ויצטירו. עשו עצמם כשלוחים, כמו (משלי יג יז) ציר אמונים:

בלים. מורקבים:

נאדות. הם כלי היין:

ומבוקעים. מלשון בקיעה:

ומצוררים מקושרים, כמו (בראשית מב לה) צרור כספו:

ויעשו גם המה. כמו שכל המלכים עשו מעשה להנצל, עשו הם ערמה:

ויצטירו. (יש הבדל בין ציר ובין שליח או מלאך, שהציר הוא ההולך בשליחות להביא מענה בחזרה כמ"ש בפי' ישעיה סי' יח). הראו עצמם כאילו הם שלוחי מדינתם הצריכים להשיב שולחם דבר:

ויקחו שקים בלים. שידמה שבאו מארץ רחוקה:

וזכר עם זה שיושבי גבעון עשו גם המה בערמה לקחת עצה שלא יגיעם נזק מפני בני ישראל וזה אמרו גם הם כי הראשונים עשו מה שעשו לקחת על זה עצה שלא יחרימום ישראל ואלו לקחו עצה אחר' והערימו בזה האופן שזכר: ויצטירו. הוא מענין ציר נאמן לשולחיו והטעם שהם הראו עצמם כאילו הם שלוחים באים ממרחק: