בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ בִּתְחִלַּת יְסוֹד שֶׁיִּבְנֶה בָּהּ יָמוּת בְּנוֹ הַבְּכוֹר, וְיִקְבְּרֶנוּ וְיֵלֵךְ עַד שֶׁיָּמוּת הַצָּעִיר בִּגְמַר הַמְּלָאכָה, הִיא הַצָּבַת הַדְּלָתוֹת.
וְאוֹמֵי יְהוֹשֻׁעַ בְּעִידָנָא הַהִיא לְמֵימָר לִיט גַבְרָא קֳדָם יְיָ דִיקוּם וְיִבְנֵי יַת קַרְתָּא הָדָא יַת יְרִיחוֹ בִּבְכוֹרֵיהּ יְשַׁכְלְלִינָהּ וּבִזְעֵיר בְּנוֹהִי יְקִים דְשָׁהָא:
וישבע. הארור תקרא שבועה:
בבכורו ייסדנה. כאשר יניח היסוד, ימות בכור בניו, ויתרם ימותו במשך זמן הבנין וכשיעמיד דלתים, ימות צעיר בניו, ויתמו אם כן כולם:
אשר יקום ובנה. פי' הרמב"ם שהיה לזכרון הנס שכל הרואה חומת העיר החרבה יזכור את הנס, וכמ"ש (ברכות נד א) הרואה חומת יריחו שנבלעה במקומה חייב לברך:
את העיר הזאת. פי' חז"ל (סנהדרין קיג א) לא יריחו ע"ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע"ש יריחו, כי הקפידה חלה בין מצד שהיא עיר הזאת, ובין מצד שמה יריחו:
בבכורו. שתחת כי יבנה חרבות לו לזכר שמו כמ"ש (תהלים מט, יב) קרבם בתימו לעולם וכו' קראו בשמותם, לא ישארו לו שם ושאר נין ונכד:
