יְהוֹשֻׁעַ כ״ד · כ״ז

הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה וגו' (תַּרְגּוּם:) הָא אַבְנָא הָדָא תְּהֵי לָנָא כִּתְרֵין לוּחֵי אֶבֶן דִּקְיָימָה אֲרֵי יָתָהּ עֲבַדְנָא לְסַהֲדוּ אֲרֵי פִּתְגָּמַיָּא דִּכְתִיבִין עֲלָהּ מֵעֵין כָּל פִּתְגָמַיָא דַּה' דְּמַלֵיל עִמָּנָא. וְגַם יֵשׁ לְפוֹתְרוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ, כִּי הִיא שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָכֶם בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם.

וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ לְכָל עַמָא הָא אַבְנָא הָדָא תְּהֵי לָנָא כִּתְרֵין לוּחֵי אֶבֶן קְיָמָא אֲרֵי יָתָהּ עֲבַדְנָא לְסַהֲדוּ אֲרֵי פִּתְגָמַיָא דִכְתִיבִין עֲלָהּ מֵעֵין כָּל פִּתְגָמַיָא דִי מַלֵיל עִמָנָא וּתְהֵי בְכוֹן לְדָכְרָן וּלְסַהֲדוּ דִילְמָא תְכַדְבוּן קֳדָם אֱלָהָכוֹן:

כי היא שמעה. רצה לומר, במקום הזה נאמר, וכאלו שמעה היא:

אמרי ה׳. כי כל הדברים האלה בנבואה נאמרו, ולא מלבו:

לעדה. לשון עד בלשון נקבה:

השאלות(כז) מדוע הזמין את האבן לעדה?

ויאמר יהושע כו' הנה האבן הזאת. ר"ל עם הספר אשר בתוכו:

תהיה בנו לעדה. כמ"ש מרע"ה (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' והיה בך לעד, וכן הזמין ספרו המונח באבן לעד על שני דברים, א] בנו, כולל גם עצמו עמהם:

כי היא שמעה את כל אמרי ה'. ר"ל ששם נמצא כל אשר דבר ה' עמנו, הם דברי ה' הנמצאים בכל הספר הזה, וכן מה שא"ל יהושע עתה, שמתחיל כה אמר ה'. ב] והיתה בכם לעדה פן תכחשון, כמי שמזמין עד בל יוכל לכחש בפניו, והגם שהיו אז בשכם, שם עשה את האבן החלול והניח שם ספרו, ומשם הובילהו אל המקדש בשילה והקים אותו. והנה האלה היה בודאי חוץ למקדש, כי אסור ליטע כל עץ במקדש, והראה שמדרגת ספרו אינו כספר התורה לכל דבר, או שהאלון הזה נעשה מאבן בצורת אלון כמו איליו שבס' יחזקאל (מ, ט) והיה במקדש ממש, ולכן נשתנה משקל השם מציר"י לפת"ח, כמו כי תהיו כאלה (ישעיה א, ל):