יְהוֹשֻׁעַ כ״ד · כ׳

אֲרֵי תִשְׁבָּקוּן יַת פּוּלְחָנָא דַייָ וְתִפְלְחוּן טַעֲוַת עַמְמַיָא וִיתוּב וְיַבְאֵשׁ לְכוֹן וִישֵׁיצֵי יַתְכוֹן בָּתַר דְאוֹטֵיב לְכוֹן:

כי תעזבו. וכאשר תעזבו אותו ישוב להרע לכם ולכלות אתכם:

אחרי אשר היטיב לכם. רצה לומר, ותהיה אם כן הרעה כפולה, כי האדם הרגיל בטובה, כפול צערו ממי שלא ראה בטובה מעולם:

כי תעזבו וכו' ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר הטיב לכם. ובקל יצמח מן הטוב אשר אליו יחלתם בעבודתכם, חלי ומכה. וגם אמר כי אחרי אשר הטיב לכם בהשגחתו הדבקה עמכם זה עצמו יחייב כי ישוב והרע לכם ע"י השגחתו בעזבכם אותו, מה שלא היה כן אם לא היה מטיב לכם והייתם תחת הטבע, וכמ"ש (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקד עליכם את כל עונותיכם, כי ידיעתו והשגחתו הפרטיית הדבקה בעם ה' יחייב ג"כ העונש ההשגחיי: