וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמוֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְגוֹמֵר כָּל שִׁבְעָה הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים נִזְכָּרִין כָּאן, לְפִי שֶׁיְּרִיחוֹ עוֹמֶדֶת עַל הַסְּפָר, וְהָיְתָה נִגְרָהּ וּמַנְעוּלָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְבְּצוּ לְתוֹכָהּ מִכָּל שִׁבְעָה הָאוּמּוֹת גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל.
וַעֲבַרְתּוּן יַת יַרְדְנָא וַאֲתֵיתוּן לִירִיחוֹ וְאַגִיחוּ קְרָבָא בְּכוֹן יַתְבֵי יְרִיחוֹ אֱמוֹרָאֵי וּפְּרִזָאֵי וּכְנַעֲנָאֵי וְחִתָּאֵי וְגִרְגָשָׁאֵי חִוָאֵי וִיבוּסָאֵי וּמַסְרֵית יַתְהוֹן בְּיֶדְכוֹן:
בעלי יריחו. וחוזר ומפרש האמורי וכו׳, כי כל מלכי הגוים ההם היו אדונים ביריחו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא משפטים יז) שכל אחד היה לו חלק מה ביריחו לגודל חביבותה, וכולם נתקבצו להלחם בישראל, ונפלו בידם:
בעלי יריחו. אדוני יריחו, כמו (שמות כב יד) אם בעליו עמו:
השאלות(יא) הלא אנשי יריחו לא נלחמו כלל כמבואר בכתוב?
ותעברו. בנס:
ותבואו. בנס:
וילחמו. ואח"כ לחמו בעלי יריחו, כן קורא המלכים שנתאספו אח"כ לנקום נקמת יריחו כנזכר (למעלה ט). והנה שם לא חשיב גרגשי ופה חשיב גרגשי, כי גרגשי נתאסף תחלה ואח"כ התירא ופנה והלך לו לאפריקי וכמו שיבאר:
ואתן. ר"ל מקצתם נתתי בידכם שהם כל אלה שחשב חוץ מגרגשי, ומקצתם שהוא גרגשי:
