וּגְב֣וּל נָֽתַן־יְ֠הֹוָ֠ה בֵּינֵ֨נוּ וּבֵינֵיכֶ֜ם בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֤ן וּבְנֵי־גָד֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֵין־לָכֶ֥ם חֵ֖לֶק בַּיהֹוָ֑ה וְהִשְׁבִּ֤יתוּ בְנֵיכֶם֙ אֶת־בָּנֵ֔ינוּ לְבִלְתִּ֖י יְרֹ֥א אֶת־יְהֹוָֽה׃

וּתְחוּמָא יְהַב יְיָ בֵּינָנָא וּבֵינֵיכוֹן בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יַת יַרְדְנָא לֵית לְכוֹן חוּלַק בְּמֵימְרָא דַייָ וִיבַטְלוּן בְּנֵיכוֹן יַת בְּנָנָא בְּדִיל דְלָא לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ:

והשביתו. ובזה ימנעו את בנינו מליראה את ה׳:

והשביתו. בטול ומניעה, כמו (ישעיהו יד ד) שבת נוגש:

והנה היתה תשובתם כי לא עשו זה לא לעולה ולא לזבח אך להיות להם לזכר כי הם מעם ה' ומארצו יצאו והמעבר היה רק בינם ובין ארץ ישראל ולזאת הסבה קראו שם המזבח כי עד הוא בינותינו כי ה' האלהים: