וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת־קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה׃

וְזַמִינוּ יַת קֶדֶשׁ בְּגִלִילָא בְּטוּרָא דְבֵית נַפְתָּלִי וְיַת שְׁכֶם בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרָיִם וְיַת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּטוּרָא דְבֵית יְהוּדָה:

ויקדישו. ויזמינו, כמו (יואל ב טז) קדשו קהל:

בגליל. בארץ הגליל, והוא שם מדינה בארץ ישראל:

ויקדשו. על השאלה איך יתכן כי שני המטות וחצי המטה נתנו שלש ערים בשוה עם תשעת המטות וחצי המטה, השיב הרמב"ן ז"ל כי אחר שגם ערי הלוים היו קולטות וערי הלוים היו מ"ב שהם מ"ח עם ערי המקלט מגיע על כל שבט ד' הערים, שהם עשר לשני המטות וחצי המטה, וכן נתנו באמת כמבואר בסימן כ"א. ואם תשאל שבכ"ז היה להם לתת יותר ערי הלוים כי ערי הלוים אין קולטות אלא לדעת, ע"ז השיב כי רוב מושב הלוים היה בארץ לפי ששם יאות יותר מושבם מפני עבודת בית האלהים: