יְהוֹשֻׁעַ ב׳ · ט״ו

וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן בְּאוֹתוֹ חֶבֶל וְחַלּוֹן הָיוּ הַנּוֹאֲפִים עוֹלִין אֵלֶיהָ. אָמְרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּאֵלּוּ חָטָאתִי בְּאֵלּוּ תִּמְחוֹל לִי.

וְשַׁלְשְׁלַתְנוּן בְּאַטוּנָא מִן חֲרַכָּא אֲרֵי בֵיתָהּ בְּכוֹתֵל שׁוּרָא וּבְשׁוּרָא הִיא יָתְבָה:

בעד החלון. כי שערי העיר סגרו:

בקיר החומה. פני החלון אל מחוץ לחומה:

בקיר. בכותל:

כי ביתה בקיר החומה. ר"ל חוץ מהחומה וקיר החומה הוא קיר ביתה, ועז"א כי ביתה בקיר בחומה, וגם היה כנוס בהחומה עד שהיתה החומה מקיפה משלש רוחות ובזה היה לה חלון פתוח לרווחה אל החוץ, ועז"א ובחומה היא יושבת. ובזה יובן מדוע לא נפל ביתה עם נפילת החומה כמו שיתבאר (לקמן ו, כ), כי אז דרו בבית אשר בקיר החומה חוץ לחומה: