התחילו ללמודוְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ אֲפִילּוּ לִּשְׁכַּב עִם אִשָּׁה, אָמְרוּ: אֵין לְךָ כָּל שַׂר וְנָגִיד שֶׁלֹּא בָּא אֶל רָחָב הַזּוֹנָה, וּבַת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְזִנְּתָה כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה (זבחים קטז ב).
וּשְׁמַעְנָא וְאִתְמְסֵי לִבָּנָא וְלָא אִשְׁתְּאָרַת עוֹד רוּחָא בֶּאֱנַשׁ מִן קֳדָמֵיכוֹן אֲרֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן הוּא אֱלָהָא דִשְׁכִינְתֵּיהּ בִּשְׁמַיָא מִלְעֵילָא וְשַׁלִיט עַל אַרְעָא מִלְרָע:
ולא קמה וכו׳. רצה לומר, כל איש רוחו נמוכה ושפלה:
הוא אלהים. אם כן היכולת בידו על כולם:
ונשמע. ר"ל כי הדרך הוא בעת יעלה גוי מירכתי ארץ להחריב ארצות, תחלה לשמע שמעו יפחדו וייראו מפניו, אבל בעת יקרב הגוי אל גבול ארצם יתעוררו יושבי הארץ ואיש את רעהו יחזקו להלחם נגדו. אבל פה לא כן הוא, כי בין בעת אשר ונשמע אז וימס לבבנו מפני השמועה, ובין גם עתה שקרבתם אל גבול ארצכם לא קמה עוד רוח גבורה באיש לעורר את העם לקראת נשק, כי נואשו כולם מלהלחם, יען יודעים כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ומי ילחם וינצח את האלהים האדירים האלה:
כי ה' אלהיכם הוא אלהים. ולזה הוא שליט על כל אשר יחפוץ וינצח מי שהיה במערכתו שלא ינוצח בהלחמו עם ישראל או שינצח':