וְעָבַר֩ מִשָּׁ֨ם הַגְּב֜וּל ל֗וּזָה אֶל־כֶּ֤תֶף ל֙וּזָה֙ נֶ֔גְבָּה הִ֖יא בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ עַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר עַל־הָהָ֕ר אֲשֶׁ֛ר מִנֶּ֥גֶב לְבֵית־חֹר֖וֹן תַּחְתּֽוֹן׃

וְעָבַר מִשָּׁם לְצַד הַמַּעֲרָב.

לוּזָה אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה הִיא בֵּית אֵל שֶׁקְּרָאָהּ יַעֲקֹב (בראשית כח יט), וְלֹא זוֹ הִיא בֵּית אֵל שֶׁאֵצֶל הָעַי, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר בִּגְבוּל יוֹסֵף (לעיל טז ב): וְיָצָא מִבֵּית אֵל לוּזָה, לָמַדְנוּ שֶׁשְּׁנַיִם הָיוּ, וְלוּז לֹא בְּחֵלֶק בִּנְיָמִין הָיְתָה, שֶׁהֲרֵי חוּט הַמֶּצֶר מִלּוּז וְלִפְנִים הוּא, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר (פסוק יג): אֶל כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה, הַחוּט הוֹלֵךְ בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל לוּז, נִמְצֵאת לוּז מִן הַחוּט וְלַחוּץ, בְּנַחֲלַת בְּנֵי יוֹסֵף, וּבֵית אֵל הָיְתָה בְּחֵלֶק בִּנְיָמִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַטָּה בָּעִנְיָן (להלן פסוק כב).

וַעֲבַר מִתַּמָן תְּחוּמָא לְלוּז דִלְעִבַּר דְלוּז דָרוֹמָא הִיא בֵּית אֵל וְנָחִית תְּחוּמָא עַטְרוֹת אַדָר עַל טוּרָא דִמִדָרוֹם לְבֵית חוֹרוֹן אַרְעָאָה:

נגבה. אם כן לא היתה לוז מנחלת בנימין, ומשל אפרים היתה:

היא בית אל. כי יעקב קרא ללוז בית אל כמו שאמור בתורה (בראשית כח יט), ולא זה הוא בית אל שעמדה אצל העי, אשר היתה מנחלת בנימין:

על ההר מנגב לבית חרון תחתון. ולא היתה אם כן מנחלתו, ומשל אפרים היתה:

ועבר משם. נכנס לצד דרום:

אל כתף לוזה נגבה. נמצא היה לוז חוץ לחוט ושייך ליוסף:

היא בית אל. שקראו יעקב בית אל, ולא בית אל שאצל העי שהיה מחלק בנימין. ומ"ש (דהי"א ז, כח) שבית אל היה לאפרים, כיון על בית אל לוזה:

על הר אשר מנגב. נמצא שבית חורון תחתון לבני יוסף, לכן אמר למעלה (טז, ג) עד גבול בית חורון תחתון: