וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה וַיְהִי מֶצֶר גְּבוּל הַצְּפוֹנִי שֶׁלָּהֶם מִן הַיַּרְדֵּן, שֶׁבַּמִּזְרָח מַתְחִיל הַמֶּצֶר, וְעָלָה אֶל כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן, וְעָלָה מִשָּׁם אֶל הַמַּעֲרָב אֶל עֵבֶר יְרִיחוֹ, וּמוֹשֵׁךְ הַחוּט בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ, נִמְצֵאת יְרִיחוֹ לִפְנִים מִן הַחוּט בְּחֵלֶק בִּנְיָמִין.
מִדְבָּרָהּ בֵּית אָוֶן לַמִּדְבַּר שֶׁל בֵּית אָוֶן.
וַהֲוָה לְהוֹן תְּחוּמָא לְרוּחַ צִפּוּנָא מִן יַרְדְנָא וְסָלִיק תְּחוּמָא לְעִיבַר יְרִיחוֹ מִצִפּוּנָא וְסָלֵיק בְּטוּרָא לְיַמָא וַהֲוָן מַפְקָנוֹהִי לְמַדְבַּר בֵּית אָוֶן:
לפאת צפונה. מן המזרח כלפי המערב היה התחלת הגבול מן הירדן:
מצפון. אם כן היתה יריחו לפנים מן הגבול, ומשל בנימין היתה:
בהר. הוא הר בית אל המוזכר בגבול בני יוסף:
ימה. לצד המערב:
תוצאתיו. סוף הגבול בזה הרוחב, ומשם והלאה נכנס חוט המיצר לפנים ונתקצר נחלתו:
לפאת צפונה. אצל מצר בני יוסף (הנ"ל טז, א ב ג):
מן הירדן. ממזרח למערב הוא מונה:
מצפון. נמצא יריחו לבנימין, אולם אמר אל כתף יריחו, כי דושנה של יריחו שהיה במזרחה של יריחו לא ניתן להם אז, כמו שנבאר לקמן:
ועלה בהר. הוא הר בית אל שהיה לבנימין ימה לצד המערב:
והיה תוצאותיו. שם כלה קו הישר ונכנס החוט לפנים, לצד הדרום (כמ"ש למעלה טז, ב ולקמן פ"ב). (והנה למעלה (ז, ב) אמר העי אשר עם בית און מקדם לבית אל, נמצא בית און שאצל עי היה ג"כ מקדם לבית אל, וצ"ל שהר בית אל היה למזרח בית אל, ומדבר בית אל נמשך במערב בית און עד שהר בית אל היה במזרח של מדבר בית און הגם שבית אל היה במערב של בית און עצמו, כי בל"ז משמע שם שבית אל היה סמוך לעי וה"ה לבית און):
