יְהוֹשֻׁעַ ט״ז · ו׳

וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה אָרְכּוֹ הָיְתָה לְצַד הַמַּעֲרָב אֶל הַמִּכְמְתָת, מִצָּפוֹן שֶׁל הַמִּכְמְתָת הוֹלֵךְ הַחוּט.

וְנָסַב הַגְּבוּל מִתְפַּשֵּׁט רוֹחַב הַתְּחוּם לְצַד צָפוֹן, וְהַחוּט יוֹצֵא בִּבְלִיטָתוֹ בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל תַּאֲנַת שִׁילֹה.

וְעָבַר אוֹתוֹ וְעָבַר הַגְּבוּל אֶת תַּאֲנַת שִׁילֹה, וְעָבַר הַחוּט מִמִּזְרָח שֶׁל יָנוֹחַ כָּל זֶה בְּלִיטַת הָרוֹחַב, עַד 'וְיָצָא הַיַּרְדֵּן', וְשָׁם עִיר וּשְׁמָהּ תַּפּוּחַ, וּמִשָּׁם יִסּוֹב הַחוּט לְמִדַּת אוֹרֶךְ הַגְּבוּל יָמָּה לְנַחַל קָנָה.

וּנְפַק תְּחוּמָא לְיַמָא לְמִכְמְתָת מִצִפּוּנָא וּמִסְתְּחַר תְּחוּמָא מִמַדִינְחָא לְתַאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר לֵיהּ מִמַדְנַח לְיָנוֹחַ:

ויצא הגבול הימה. מבית חורון עליון יצא הגבול להתארך עוד כלפי המערב מצפון למכמתת שהיתה מנחלת מנשה:

ונסב הגבול. להרוחב כלפי הצפון למזרחה של תאנת שלה, ועבר את כל אורך תאנת שלה, ולא עבר סמוך לה כי אם ממזרח של ינוחה אשר עמדה למזרחה של תאנת שלה, ולא היה מנחלת אפרים לא תאנה שלה ולא ינוחה, ומנחלת מנשה היו:

ויצא. בצד צפון של המצר, ר"ל במקצוע צפונית שהיא מבית חורון עליון יצא הגבול ונתרחב והלך למערב עד המכמתת:

ונסב הגבול. עתה מציין קו הצפוני מבית חורון עד סוף כל המזרח. הגבול סבב מזרחה, ר"ל אל צד המזרח (כי פה חושב ממערב למזרח) והיה מהלך הקו בסיבוב שתי רוחות (שזה גדר ונסב, שהלך כמין ד). ומפרש איך היה, כי הלך באלכסון מבית חורון, עד תאנת שלה, (שהיה מגבול נגד בית אל מצפונה כמ"ש שופטים כא, יט) וקו זה היה ממערב למזרח, ומשם עבר אותו ובא למזרח ינוחה, הלך הקו מצפון לדרום עד שעבר בפאת ינוחה במזרחו. ובזה תבין משחז"ל (זבחים קיח ב) בשלשה מקומות שרתה שכינה וכולם בחלקו של בנימין, ואיך יצויר שילה בחלק בנימין, והלא שילה מצפונה לבית אל, נמצא היה חלק יוסף מפסיק בינתים. אך למ"ש למעלה מתאנת שילה ומיריחו לצד המזרח לא היה שייך ליוסף, ומשם יצא רצועה על פני כל מזרחה של נחלת יוסף עד שילה שהיה לבנימין, וברצועה זו נבנה המשכן. ובזה תבין מ"ש (שופטים כא, יט) הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרח השמש למסלה העולה מבית אל שכמה, כי החג הזה עשו במזרח שילה במסלה זו שהיה לבנימין, ולכן היה להם רשות לחטוף שם מן המחוללות אחר שנכנסו לגבול נחלתם: