יְהוֹשֻׁעַ ט״ז · ה׳

מִזְרָחָה עַטְרוֹת אַדָּר לְמִזְרָח מַתְחִיל מֵעַטְרוֹת אַדָּר, וּמִשָּׁם רוֹחַב תְּחוּמוֹ עַד בֵּית חוֹרוֹן הֲרֵי רָחְבּוֹ.

וַהֲוָה תְחוּם בְּנֵי אֶפְרַיִם לְזַרְעֲיַתְהוֹן וַהֲוָה תְחוּם אַחְסַנְתְּהוֹן מַדִינְחָא עַטְרוֹת אֲדָר עַד בֵּית חוֹרוֹן עִילָאָה:

למשפחותם. להנחלה הנחלקת לכל משפחותם:

מזרחה. גבול הרוחב הפונה למזרח היה מעטרות אדר, שעמדה בצפונו של בנימן, עד

בית חורון עליון שעמדה בנחלת אפרים ולפי שמבית חורון עליון נתארך עוד הגבול כלפי מערב כמו שכתוב בענין, אם כן גם שם היה גבול ברוחב, לזה אמר מזרחה, רצה לומר, גבול הרוחב הפונה למזרח, ולא הגבול הפונה למערב:

ויהי. הנה מן התחום הכללי הזה שמלא כל אורך א"י מן המזרח למערב, לקחו בני אפרים חצי אורך שבצד מזרח, ומנשה לקח חצי האורך שבצד מערב, רק מן חצי האורך של מנשה היו עוד ערים המבדלות לבני אפרים כמו שחשב פה:

"ויהי גבול" בני אפרים כו' ויהי גבול. יען שחשב פה שני מיני גבולים, אמר תחלה ויהי גבול בני אפרים, ר"ל כל מה ששייך להם, ונכלל בזה גם הערים המבדלות. ועתה התחיל לפרש גבול נחלתם העקרי שהיה בצד מזרח מה שהי' רק לאפרים, ובפסוק ח' יבאר הערים המבדלות:

גבול נחלתם מזרחה. ר"ל גבולם היו בחצי הארך המזרחי, כי החצי המערבי היה למנשה:

עטרות אדר עד בית חרון. זה היה רוחב נחלתם מן הדרום לצפון, ובית חורון התחתון והעליון שניהם היו לאפרים כנזכר בדברי הימים א' (ז, כד):