וַתֹּ֜אמֶר תְּנָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן־לָ֗הּ אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּיּ֔וֹת וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּיּֽוֹת׃ {פ}

תְּנָה לִי בְרָכָה פַּרְנָסָה.

אֶרֶץ הַנֶּגֶב חֲרֵבָה, כְּמוֹ (בראשית ח יג): חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמְתַרְגֵּם: נְגִיבוּ, שייקא בְּלַעַ"ז (יְבֵשָׁה), בַּיִת מְנֻגָּב מִכָּל טוּב, אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא תּוֹרָה.

נְתַתָּנִי נָתַתָּ לִי, כְּמוֹ (שם לז ד): דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם-דַּבֵּר אֵלָיו; (ירמיהו י כ): בָּנַי יְצָאֻנִי-יָצְאוּ מִמֶּנִּי; (מלכים א יט כא): בִשְּׁלָם־בִּשֵּׁל לָהֶם.

גֻּלּוֹת מַעְיָנוֹת.

וַאֲמַרַת הַב לִי אַחְסַנְתָּא אֲרֵי לְאַרַע דָרוֹמָא יְהַבְתַּנִי וְתִתֶּן לִי אֲתַר בֵּית שַׁקְיָא דְמַיָא וִיהַב לָהּ יַת בֵּית שַׁקְיָא עִילָאָה וְיַת בֵּית שַׁקְיָא תַּחְתָּאָה:

כי ארץ הנגב נתתני. חלקת השדה אשר נתת לי מאז, היא ארץ נגובה, מבלי מעיני מים:

ונתתה לי. לזה אשאל אשר תתן לי חלקת שדה ובה מעין מים:

את גלות. נתן לה שדה עם מעין ממעל ועם מעין מתחת:

ברכה. מתנה ומנחה, כמו (בראשית לג יא) קח נא את ברכתי:

הנגב. ענין יובש, כמו (ישעיהו כא א) כסופות בנגב:

נתתני. נתת לי:

גלות. מעין, כמו (שיר השירים ד יב) גל נעול, ונקרא כן על שם סבובו וגלגולו:

את. עם:

עליות. מלשון עליון: