וַיְהִ֣י ׀ בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁא֤וֹל מֵאֵת־אָבִ֙יהָ֙ שָׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ׃

וַתִּצְנַח (תַּרְגּוּם:) וְאִתְרְכִינַת, הִטְּתָה עַצְמָהּ לִיפּוֹל בְּרַגְלָיו.

וַהֲוָה בְּמֵיעֲלָהּ וְאַמְלַכְתֵּיהּ לְמִשְׁאַל מִן אֲבוּהָא אַחְסַנְתָּא וְאִתְרְכִינַת מֵעַל חַמְרָא וַאֲמַר לָהּ כָּלֵב מַה לִיךְ:

בבואה. בבית בעלה:

ותסיתהו. הסיתה את בעלה ופתתה אותו לתת לה רשות שתשאל היא שדה מאביה:

ותצנח מעל החמור. הפילה עצמה מעל החמור לנפול בארץ:

מה לך. מה נחסר לך אשר תרצי לשאול עליו:

ותצנח. ענין נעיצה, כמו (שופטים ד כא) ותצנח בארץ, ורצונו לומר הפילה עצמה בכח וכאלו ננעצה בארץ: