וַיִּשָּׁבַ֣ע מֹשֶׁ֗ה בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמֹר֒ אִם־לֹ֗א הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֨ר דָּרְכָ֤ה רַגְלְךָ֙ בָּ֔הּ לְךָ֨ תִהְיֶ֧ה לְנַחֲלָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָ֑ם כִּ֣י מִלֵּ֔אתָ אַחֲרֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃

וְקַיֵם מֹשֶׁה בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימָר אִם לָא אַרְעָא דִי דְרָכַת פַּרְסַת רִגְלָךְ בָּהּ דִילָךְ תְּהֵי לְאַחֲסָנָא וְלִבְנָךְ עַד עָלְמָא אֲרֵי אַשְׁלֵימְתָּא בָּתַר דַחַלְתָּא דַייָ אֱלָהִי:

אם לא. הוא ענין לשון שבועה, כאלו אמר אם לא יהיה הדבר הזה אזי יהיה עונשו כך וכך, וגזם ולא אמר, וכן (איוב א יא) אם לא על פניך יברכך:

אשר דרכה רגלך בה. זה חברון, שנאמר (במדבר יג כב) ויבא עד חברון, וכלב לבד בא לחברון:

דרכה. צעדה, והוא מלשון דרך:

וישבע משה. ד] ממה שראינו השגחת ה' מסכמת לזה, א] כי הנה: